תחת פעולת חום לח וריאגנטים כימיים, סיבי שיער בעלי חיים נלחצים שוב ושוב על ידי כוחות חיצוניים מכניים. צבירי הסיבים מתכווצים בהדרגה והופכים שזורים זה בזה בצורה הדוקה ומשתלבים זה בזה ליצירת לבדים. מאפיין זה נקרא תכונת ההתכווצות של סיבי הצמר. ניתן לטחון בדי צמר, והסיבה היא מאוד מסובכת. למנגנון כרסום סיבי צמר יש בדרך כלל את הסיבות הבאות.
נצפה במיקרוסקופ כי פני השטח של סיבי הקשמיר מכוסים בקשקשים רבים. הקצה החופשי של הקשקשים מצביע לעבר קצה סיבי הקשמיר. כאשר קיים חומר מתכווץ, סיבי הקשמיר יורטבו ויתרחבו, מה שיגרום לפתיחת הקשקשים. , כאשר מופעל כוח חיצוני מסוים על הקשמיר, הקשמיר מתחיל לנוע, מה שגורם לסיבי הצמר להיות בעלי חיכוך כיווני. כלומר, מקדם החיכוך לאורך הסולם קטן ומקדם החיכוך בכיוון ההפוך גדול. יש הבדל מקדם בין ההפוך לכיוון (כלומר, כשהסיב מתחכך, מקדם החיכוך בכיוון המנוגד לסולם תמיד גדול ממקדם החיכוך בכיוון לאורך הסולם). בנוסף, בסביבה של לחות וחום חיצוניים ונוכחות של תוספים כימיים (חומרים מתכווצים), כאשר סוודר הצמר משופשף שוב ושוב על ידי כוחות חיצוניים מכניים, הוא נוטה לנוע בכיוון אחד לכיוון קצה השורש של הסיב. בנוסף, סוודר הצמר יעשה את ההארכה המצוינת, הגמישות והסלסול המרחבי יהפכו את סיבי הצמר לקלים יותר להזזה, מה שגורם לסיבי הצמר להתערב ולהסתבך אחד עם השני, וכתוצאה מכך בליבוד שלובים. קצוות הצמר נחשפים בהדרגה על פני הבד, מה שגורם לבד להיראות טוב ולהרגיש טוב. מרקם עשיר ורך ואפקט שימור חום טוב. התרגול הוכיח שלקשמיר עדין יש יותר קשקשים מצמר גס, כך שההתכווצות של קשמיר עדין טובה יותר מזו של צמר גס. לצמר יש יותר קשקשים מאשר פרוות ארנבת, ולכן לצמר יש תכונות התכווצות טובות יותר מפרוות ארנבת.